שרון, בן 65, עבד כנהג משאית וסבל עצמאי כ-40 שנה. ביום 19/02/2013 לאחר סיום העמסת ציוד על המשאית ולצורך קשירת הציוד ואבטחתו גלגל שרון כבל פלדה לאורך ידו הימנית והניף אותו בחוזקה לעבר הצד השני של המשאית. לאחר שלא הצליח להגיע עם כבל הפלדה לעבר הצד השני בניסיון הראשון, הוא ניסה לזרוק את הכבל בעוצמה גדולה יותר בפעם השנייה ולפתע חש כאב עז בכתפו הימנית.
למרות הכאב שרון לא פנה לקבל טיפול רפואי מכיוון שקיווה שזו רק מתיחה ושהכאב יחלוף בהקדם. אולם, לאחר שעברו יומיים והכאב לא חלף הוא פנה לקבלת טיפול אצל אורטופד בקופת החולים שבאזור מגוריו.
לאחר הטיפול הראשוני שקיבל שרון המשיך לסבול מכאבים עזים בכתף ימין אולם סבר בטעות שהכאב בכתף קשור ללב, שכן כאשר עבר אירוע לבבי בשנת 2007 חש כאב דומה ביד ימין ואותו אירוע השאיר בו סוג של חרדה. נוכח תלונותיו עבר 2 צנתורים שהיו תקינים ועל כן הרופאים מצאו לנכון להפנות אותו לצילום אולטראסאונד לכתפיים בה נמצא שהוא סובל מקרע שלם בגיד הסופראספינטוס שבכתף ימין.
משהתבררה לשרון העובדה שמדובר בקרע בכתף ימין הוא פנה למוסד לביטוח לאומי על מנת שיכיר באירוע כתאונת עבודה. המוסד לביטוח לאומי בדק את נסיבות האירוע והזמין את שרון לחקירה אודות המקרה. לאחר סיום הבדיקות והחקירות, ביום 21/08/2013, הודיע המוסד לביטוח לאומי לשרון כי תביעתו נדחת מאחר ולא הוכח כי היה אירוע תאונתי.
לאחר דחיית התביעה ע"י המוסד לביטוח לאומי שרון הגיש תביעה לבית הדין לעבודה, ובמהלך הדיון בקדם משפט השופטת המליצה לו כי כדאי לו לפנות לקבל ייצוג של עורך דין, וכך שרון הגיע למשרדנו לייעוץ וטיפול. במעבר על התיק הבחנו שהסיבה העיקרית לדחיית התביעה היתה התיעוד הרפואי הראשון. בביקור הראשון אצל הרופא לאחר האירוע הופיע בסעיף תלונות החולה כי שרון מתלונן על כאבים בכתף מזה שבוע, על אף שהביקור היה יומיים לאחר האירוע הנטען, ותיעוד המקרה של האירוע לא הופיע. חשוב לציין כי לתיעוד הראשוני יש חשיבות רבה בתיק התביעה הן מבחינת הסמיכות לאירוע והן מבחינת תיאור העובדות והנסיבות האותנטיות שגרמו לתובע לפנות לטיפול רפואי. לדבריו של שרון, האורטופד לא שאל אותו לסיבת הכאב ולכן הוא לא טרח לתאר לו את האירוע שהתרחש, אלא רק התלונן על כך שהוא סובל מכאבים בכתף והרופא הניח ורשם על דעת עצמו את העובדה שמדובר בשבוע ימים של כאבים. גם התיעוד הרפואי הנוסף לקה בחסר היות שרק ביום 17/05/2013 תואר האירוע לראשונה, כשלושה חודשים לאחריו. הסברנו לשרון כי התיעוד הרפואי שבידיו גורמים לכךשתיק התביעה בעייתי ובמקרים שכאלה סיכויי ההצלחה קלושים, ולמרות זאת לקחנו על עצמנו את האתגר לעזור לשרון להצליח למצות את זכויותיו הרפואיות. בזכות טיעונים נכונים בבית הדין לעבודה, וכן עדות מהימנה של עד לאירוע, ביום 29/02/2016 ניתן פסק דין לפיו הקרע בגיד בכתף ימין הוכר כפגיעה בעבודה.
כתוצאה מהכרה זו קיבל שרון פיצוי בגין 90 הימים שלאחר התאונה בהם נעדר מעבודתו בגין התאונה ובנוסף, הגשנו למוסד לביטוח לאומי תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה. ביום 26/07/2016 התקיימה ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי אשר קבעה לשרון דרגת נכות בשיעור של 10% לצמיתות וזיכתה אותו בפיצוי נוסף בגובה של כ-50,000 ש"ח.
מקרה זה שכיח ביותר. אנשים רבים אשר נפגעים בתאונות במהלך עבודתם, סבורים ומקווים שכאבם יעבור עם הזמן ולכן אינם פונים ישירות לקבל טיפול רפואי וכשהם פונים הם כבר לא זוכרים את הנסיבות המדויקות של האירוע. ברוב המקרים התנהלות שכזו מהווה מכשול רציני ובלתי ניתן לתיקון כאשר מעוניינים לקבל פיצוי בגין התאונה. סיפור הצלחה זה מוכיח שלעיתים ניתן לתקן את הטעות שנעשתה וליווי עו"ד מומחה ובעל ניסיון בתחום חשובה מאוד לשם כך.