רפאל, בן 55, עובד כמנהל מעבדה ביקב מזה מס' שנים. במסגרת עבודתו רפאל בא במגע ממושך ואינטנסיבי עם חומרים המגרים את העור לרבות חומצות, בסיסים וחומרים המשמשים לניקוי, הפוגעים בשלמות השכבה החיצונית של העור ופוגעים ביכולתו של העור להוות חייץ מגן מפני גירויי עור נוספים. כתוצאה מכך התפתחה אצל רפאל דלקת עור אירטנטית מצטברת (Cummulative irritant contact dermatitis) אשר באה לידי ביטוי בפריחה מגרדת, יובש, חתכים וגרד בכפות הידיים.
נוכח מצבו הרפואי פנה רפאל לאחת החברות למימוש זכויות רפואיות, שם הוגשה עבורו תביעה למוסד לביטוח לאומי להכרה במחלת העור ממנה הוא סובל כפגיעה בעבודה. לאחר חקירת העובדות והעברת התיעוד הרפואי לרופא המוסמך הודיע המוסד לביטוח לאומי לרפאל כי התביעה נדחת מאחר ולא הוכח קשר סיבתי בין תנאי עבודתו לבין מחלתו, אשר התפתחה, לטענתם על רקע טבעי שאינו קשור בתנאי העבודה.
על פי חוק הביטוח הלאומי כאשר תביעה להכרה בבעיה רפואית כפגיעה בעבודה נדחת ניתן להגיש תביעה לבית הדין לעבודה. עם זאת, רק עורך דין יכול להגיש תביעה שכזו ולכן החברה למימוש זכויות רפואיות נאלצה לבשר לרפאל שאין באפשרותה להמשיך ולטפל בו ועל מנת להמשיך ולטפל בתביעה עליו לפנות לקבלת טיפול משפטי מעורך דין.
רפאל פנה למשרדנו ללא אמונה כי ניתן לשנות את ההחלטה וסבור ובטוח שהחברה לזכויות רפואיות עשתה כל שביכולתה לממש את זכויותיו. לאחר בחינה מקיפה של עובדות המקרה והתיעוד הרפואי הגשנו עבורו תביעה לבית הדין לעבודה על מנת שזה יכיר כי מחלת העור שלו נגרמה בשל תנאי עבודתו. לאחר ניהול התביעה בבית הדין, לרבות מינוי מומחה מוסכם, הצלחנו להשיג פסק דין המכיר במחלת העור ממנה הוא סובל כפגיעה בעבודה. התיק הוחזר למוסד לביטוח לאומי ובשלב הבא הגשנו תביעה לקביעת דרגת נכותו כתוצאה ממחלתו. ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי קבעה לרפאל נכות רפואית צמיתה בשיעור של 30%, בגינה קיבל סכום רטרואקטיבי מצטבר של 170,832 ש"ח וקצבה חודשית קבועה לכל החיים של 4,299 ש"ח.
רפאל, אשר בתחילת הדרך התלבט האם לפנות לטיפול של עורך דין או לטיפול של חברה לזכויות רפואיות, ונשבה בקסמי הפרסומים המבטיחים של החברות הללו בתקשורת, נאלץ לבסוף להבין מה פשר אותה כוכבית קטנה בתחתית הפרסומות המבשרת כי השירות של החברות אינו שירות משפטי ולשלם פעמיים. מקרה זה הוא דוגמא לכך שכבר בתחילת ההליך, בשלב בחירת הגוף המטפל, חשוב להבין ולדעת שהאדם או החברה בה בוחרים להיעזר יוכלו בפועל לטפל בכל סיטואציה שתתפתח בהליך ולא יאלצו להרים ידיים באמצע.