ליזי, ילידת 1954, עבדה כמנהלת לשכה בכירה במשרד ממשלתי וארעה לה תאונת עבודה יוצאת דופן.
בתחילת התפרצות מחלת הקורונה, במהלך חודש 12/2020, עבדה ליזי לסירוגין- חלק מימות השבוע הגיעה פיזית למשרד ובשאר הזמן מהבית. באחד הימים בו עבדה במשרד אחת העובדות הוותיקות עשתה אירוע פרידה בו, בין היתר, התחבקה והתנשקה וישבה עמה ביחידות. שלושה ימים לאחר מכן שלחה העובדת הודעת Whatsapp קבוצתית לפיה היא אובחנה כחולת קורונה, וכ-4 ימים לאחר מכן החלה ליזי לסבול מתסמינים של המחלה ועל כן פנתה להיבדק בעצמה.
יומיים לאחר הבדיקה, עת עבדה ליזי מביתה וקמה משולחן עבודתה לשירותים היא קיבלה לפתע הודעת SMS בה הופיע שתוצאת בדיקת הקורונה שביצעה התקבלה. ליזי לחצה על הקישור שבהודעה לצורך צפיה בתוצאה באמצעות הודעה קולית ונדהמה לשמוע שהיא אובחנה כחיובית למחלת הקורונה. ליזי נלחצה עד מאוד, היו לה תסמיני גופניים עד שהתעלפה ונפלה בעוצמה רבה על צווארה.
כאשר ליזי התעוררה מהעילפון היא בכתה והתלוננה על כאב עז, בעלה שמע וניגש אליה במהירות, הוא לא הצליח לעזור לה להתרומם והזעיק אמבולנס. ליזי הובהלה לצורך קבלת טיפול רפואי בביה"ח כאשר היא סובלת מכאבים עזים ונפיחות בצוואר עם דפורמציה באזור חוליה 5-6C. בבית החולים ליזי הופנתה לבדיקת CT, אשר בה הודגמה פריקה של החוליה משמאל והיא נאלצה לעבור ניתוח קיבוע. בגין הפגיעה והניתוח, ועל אף שיקום ארוך, נותרה ליזי סובלת מהגבלה בתנועות הצוואר עם הקרנה לשמאל הבאה לידי ביטוי בפגיעה בתחושה ובכח של יד שמאל, ידה הדומיננטית, וכן ממצב נפשי נלווה ולא חזרה לעבודתה לא פיזית במשרד ולא מביתה.
בתה של ליזי עבדה בחברה ידועה ומוכרת למימוש זכויות רפואיות, וכבעלת ניסיון בתחום היא הבינה שמדובר במקרה מורכב ושעדיף לפנות לעורך דין מומחה בתחום , עו"ד שמלכתחילה יגיש את התביעה באופן מדוייק ומקצועי עם ליווי צמוד לכל אורך הדרך.
ליזי שרצתה להגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי על מנת שיכירו באירוע שארע לה כפגיעה בעבודה פנתה אליי וסיפרה לי את נסיבות הפגיעה. הבנתי שמדובר במקרה מורכב שדורש השקעה לא רגילה ולמרות זאת לקחתי על עצמי את האתגר.
התביעה הוגשה בצורה מסודרת למוסד לביטוח לאומי והתאונה אומנם הוכרה כתאונת עבודה אך הפגיעה שהוכרה הייתה מחלת הקורונה בלבד, כאשר המוסד לביטוח לאומי החליט שלא להכיר בפגיעה בצוואר כפגיעה בעבודה בטענה שלא מדובר בפגיעה שארעה תוך כדי ועקב עבודתה של ליזי. הצעד הבא היה להגיש תביעה לבית הדין לעבודה אך לפני זה פניתי למוסד לביטוח לאומי בבקשה מסודרת ומפורטת לעיין מחדש בתיק ולהכיר בפגיעה בצוואר כפגיעה נוספת בגין התאונה ואכן כך קרה. לאחר ההכרה החשובה הזו הגשתי תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה ובסופו של דבר התסמינים בגין מחלת הקורונה עברו ולא זיכו את ליזי באחוזי נכות לצמיתות כלל, אך בזכות ההכרה בפגיעה בצוואר, ולאחר מס' רב של וועדות רפואיות מדרג ראשון ועררים, נקבעו לה סה"כ 47% נכות, כדלקמן: 15% בגין ההגבלה בתנועות הצוואר, 10% בגין הפגיעה העצבית ביד שמאל, 5% בגין הצלקת הניתוחית שנותרה בצוואר, 5% בגין המצב הנפשי וכן הפעלת תקנה 15 במלואה בגין הפגיעה בכושר עבודתה.
מקרה זה מלמד מדוע כדאי לפנות לאיש המקצוע המתאים והנכון שיגיש את התביעה לביטוח לאומי ולא להסתמך על חברה או ארגון שמציע שירותים דומים, שכן כל ה-47% הנכות וכל הפיצוי שקיבלה ליזי מקורם בליקויים שבהתחלה כלל לא הוכרו על ידי ביטוח לאומי כפגיעה בעבודה.