ישי, בן 44, עובד בחברה ציבורית. ישי סובל מתסמונת מעי קצר בגינה נכרת לו חלק גדול מהמעי הדק וקיימת התרופפות של הבטן, אי שליטה על הסוגרים וצלקות ניתוחיות. בנוסף ישי סובל מהגדלה של הכבד והטחול, אבנים בכליה וקרישיות יתר. חרף הליקויים הרפואיים ישי ממשיך ועובד עד ליום זה.
נוכח מצבו הרפואי ישי סובל, כאמור, מאי שליטה על הסוגרים וכן מקושי במעברים (מישיבה לעמידה, משכיבה לישיבה וכד') ועל כן הגיש תביעה לשירותים מיוחדים, באופן עצמאי, בתקווה להגיע דרכה גם לאחוזים הרפואיים המזכים בפטור ממס הכנסה. במסגרת התביעה נקבעה לישי זכאות של 50% בשירותים מיוחדים לצמיתות וכן נקבעה 100% נכות רפואית זמנית לשנה בה עבר את הניתוח כריתה של המעי, מה שזיכה אותו בפטור מתשלום מס הכנסה לשנה.
בתום הזמניות נקבעה לישי נכות רפואית בשיעור של 82.72% לצמיתות שאינה מזכה בפטור ועל כן החליט להגיש ערר באופן עצמאי. ועדה רפואית לעררים שהתקיימה ביום 05/06/2013 קבעה לו 87% נכות רפואית לצמיתות מיום 01/03/2013 אשר, גם היא, אינה מזכה בדבר.
ישי פנה אל משרדנו בבקשה להגיש ערעור לבית הדין על החלטת הועדה הרפואית לעררים, אולם ערעור זה אפשרי רק במקרה בו נפל פגם משפטי בהחלטת הועדה ולא על עניינים שבמסגרת שיקול דעתם הרפואי של הרופאים. בפגישתנו הבחנתי שסך כל האחוזים הרפואיים שנקבעו לישי הינם למעשה 88.83%. הסיבה להבדל היא שבתביעה לקצבת שירותים מיוחדים ישנם ליקויים רפואיים אשר אינם נלקחים בחשבון היות ולא רואים אותם כליקויים אשר מפריעים בביצוע פעולות היום-יום ואילו בתביעה לפטור ממס הכנסה כל הליקויים הרפואיים נלקחים בחשבון. עם זאת, גם 88.83% נכות רפואית אינם מספיקים לצורך פטור ממס. החלטנו להגיש לישי תביעה חדשה לפטור ממס הכנסה וועדה רפואית של ביטוח לאומי קבעה לישי 5% נכות נוספים בגין ליקוי שלא נלקח בחשבון עד לאותו יום ואשר הספיקו בשביל לזכות את ישי בפטור ממס הכנסה לצמיתות מיום 01/03/2013.
מקרה זה אינו יחיד במינו והוא דוגמא טובה להבדל בין הגשת תביעה באופן עצמאי לבין ליווי צמוד של עורך דין בעל ניסיון בתחום שמבין בחומר רפואי ובספר התקנות של הביטוח הלאומי. לא פעם פרטים בחומר הרפואי שנראים על פניו שוליים עשויים לעשות את ההבדל בקביעת אחוזי הנכות, בזכאות התובע ובתביעה כולה.